<h1>סמ"ג לאוין סימן קכ"ו</h1>
<h2>דף כ.</h2>
כל הבא על הערוה מן העריות דרך אברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקירוב בשר הרי זה לוקה מן התורה שנאמר (ויקרא י"ח כ"ו) לא תעשו מכל התועבות האלה, ואלו הן חקות המתפרצים בתועבות הזימה, ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה בקריבה המביאה לידי גלוי ערוה הכתוב מדבר (ע"פ רמב"ם איסו"ב פכ"א הל' א'), ותניא בת"כ (אחרי פרק י"ג הכ"א) יכול יהא ענוש כרת על הקריבה תלמוד לומר ונכרתו הנפשות העושות, העושות בכרת ואין נענשין כרת על הקריבה, אבל לאו יש שם, ותניא עוד שם (הט"ו) אין לי אלא שלא יגלה מניין שלא יקרב תלמוד לומר לא תקרב אין לי אלא נדה בלא תקרב ולא תגלה מניין לשאר עריות תלמוד לומר לא תקרבו לגלות ערוה. לפיכך אמרו חכמים שאסור לו לאדם לשחוק עם הנשים ולא לקרוץ בידיו ורגליו ולא לרמוז בעיניו ולא להסתכל בהן ואפילו לשמוע קולן [ולהרהר] (ומהרהר) בהן ולראות שערן אסור (ע"פ לשון רמב"ם שם הל' ב' ע"ש), וגם מטעם זה אסור להתייחד עם העריות שהדברים האלו מביאין לידי גילוי ערוה (ע"פ רמב"ם שם פכ"ב הל' א'), ואפילו בפני אשה פנויה אסרו חכמים (עי' ע"ז כ' א') להסתכל דרך זנות, הרי הוא אומר (איוב ל"א א') ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה (ע"פ רמב"ם שם פכ"א הל' ג' ע"ש), וכן אסור להסתכל בבגדי צבע ישנים קצת של אשה שהוא מכיר ואפילו שטוחים על גבי כותל כדאיתא בפרק קמא דעבודה זרה (כ' ב') שעל ידי כן מהרהר בה, ואומר [נמי] בפרק בתרא דיומא (ע"ד ב') טוב מראה עינים באשה יותר מגופה של מעשה (קהלת ו' ט') לפיכך צריך ליזהר מאד מאד בדבר. ואם נתכוון להסתכל בה כדי לישא אותה אם תישר בעיניו מותר וגם חייב הוא לעשות כן (ע"פ רמב"ם שם ע"ש) כאשר בארנו במצות קידושין (עשין מ"ח) שאסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה (קידושין מ"א א').
<h2>דף כ:</h2>
אסור לאדם להוציא ש"ז לבטלה, לפיכך לא יהא אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ (רמב"ם איסו"ב פכ"א הל' י"ח), ואלו שמנאפים ביד ומוציאין שכבת זרע לא די להם (שהוא) שאיסור גדול הוא אלא שהעושה זה בנדוי הוא יושב ועליהן נאמר (ישעי' א' ט"ו) ידיכם דמים מלאו וכאילו הרגו את הנפש, וכן אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת, או יביא עצמו לידי הרהור (רמב"ם שם והל' י"ט). (הסמיכוהו על זה המקרא) ודורשו (דברים כ"ג י') רבי פנחס [מ]ונשמרת מכל דבר רע בפרק נערה שנתפתתה (כתובות מ"ו א'), ודרשה גמורה היא ולא אסמכתא שהרי מעמידה שם אזהרה למוציא שם רע ואחר כך אומר ואידך מבעי ליה לכדרבי פנחס [בן יאיר] וכו' (ע"ז כ' ב' תד"ה שלא), אלא אם יבא לו הרהור יסיע לבו מדברי הבאי והשחתה לדברי תורה שהיא איילת אהבים ויעלת חן, לפיכך אסור לאדם לישן על ערפו ופניו למעלה עד שיטה מעט כדי שלא יבא לידי קושי (רמב"ם שם), ולא יסתכל בבהמה וחיה ועוף בשעה שנזקקים זה לזה, כדאיתא פרק קמא דעבודה זרה (כ' ב'), ומותר למרביעי בהמה להכניס כמכחול בשפופרת, כדאיתא בפרק השוכר את הפועלים (ב"מ צ"א א'), מפני שהן עסוקין במלאכתן ולא יבאו לידי הרהור (שם הל' כ'). מי שפגע באשה בשוק אסור [לו] להלך אחריה אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו (שם הל' כ"ב) כדאיתא פרק עושין פסין (עירובין י"ח ב'). ולא יעבור אדם על פתח אשה זונה עד שירחיק ארבע אמות שנאמר (משלי ה' ח') אל תקרב אל פתח ביתה (רמב"ם שם) כדאיתא בפרק קמא דעבודה זרה (י"ז א'). ואסור למי שאינו נשוי לשלוח יד במבושיו שלא יבא לידי הרהור [כדאיתא במסכת נידה בפרק כל היד (י"ג א')], ואפילו מתחת טיבורו לא יכניס אדם ידו, ואם ישתין מים לא יאחוז באמה שלא יבא לידי הרהור ואם היה נשוי מותר, ובין נשוי ובין שאינו נשוי לא יושיט ידו לאמה כלל אלא בשעה שהוא נצרך לנקביו (שם הל' כ"ג), אמנם אומר מורי כי הרי"ץ היה מסופק אם נשוי מותר דווקא להשתין אבל להתחכך אסור או שמא מותר להתחכך.
<h2>דף כב:</h2>
תקנו חכמים (סנהדרין י"ט א') שיהו נשים מספרות [זו עם זו] בבית הכסא (זו לזו) כדי שלא יכנס שם איש משום ייחוד (רמב"ם איסו"ב פכ"ב הל' י"ד). אסור לתלמיד חכם לשכון [ולדור] בחצר שיש בו אלמנה אף על פי שאינו מתייחד עמה מפני החשד אלא אם כן היתה אשתו עמו, וכן אלמנה אסורה לגדל כלב [בתוך ביתה] מפני החשד כדאיתא בפרק אין מעמידין (ע"ז כ"ב ב'), ולא תקנה אשה עבדים זכרים ואפילו קטנים מפני החשד (שם הל' ט"ז ע"ש).
<h2>דף כה:</h2>
מסקינן בפרק שני דעבודה זרה (כ"ה ב'), כל אשה שאסור להתייחד עמה אם היתה אשתו עמו הרי זה מותר להתייחד עמה מפני שאשתו משמרתו, אבל לא תתיחד ישראלית עם הגוי (אפילו) [אע"פ ש]אשתו עמו מפני שהגוים אינם בני בושת (ע"פ רמב"ם איסו"ב פכ"ב הל' ד'). בפרק בתרא דקידושין (פ' ב') לא תתייחד אשה אחת אפילו עם אנשים הרבה עד שתהיה שם אשתו של אחד מהם (שם הל' ח' ע"ש) אלא אם כן הן כשרים כרבי חנינא בר פפי וחביריו (קידושין פ"א א'). וכן לא יתייחד איש אחד עם שתי נשים (שם פ' ב'), אבל עם שלש מותר אבל כל שעסקיו עם הנשים לא יתייחד אף עם נשים הרבה (ע"פ רש"י קידושין פ"ב א' ד"ה לא), אנשים הרבה עם נשים הרבה אין חוששין (בייחוד) [ליחוד], היו האנשים מבחוץ והנשים מבפנים או להפך ופירשה אשה לבין האנשים (ו(ה)איש) [או איש] לבין הנשים אסורין משום יחוד (רמב"ם שם). גרסינן בירושלמי דסוטה (פ"א ה"ג) רבי חייא ברבי יוסי שלח בתר אתתיה אמר יסקון עמה תלתא תלמידי שאם יפנה אחד מהן (תתיחד) [תשאר] עם השנים וכן המסקנא בגמרא שלנו (קידושין פ"א א' ע"ש). מותר להתייחד עם שתי יבמות או עם שתי צרות או עם אשה וחמותה או עם אשה ובת בעלה או עם אשה ובת חמותה מפני ששונאות זו את זו ואין מחפות זו על זו, וכן מותר להתייחד עם אשה שיש עמה תינוקת קטנה שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה, שיראה לזנות בפניה פן תגלה את סודה (שם הל' ט'). ולא גזרו אלא על ייחוד שיהא האיש בן י"ג שנה והאשה בת שלש.
<h2>דף לו:</h2>
אסור להתייחד עם ערוה מן העריות בין זקנה בין ילדה כאשר בארנו (בתחילת המצוה [הו' בקידושין מ"א א']), מפני שהיא קריבה המביאה לידי גילוי ערוה חוץ מן (מ)האם עם בנה והאב עם בתו והבעל עם אשתו נדה אלא הכלה בלבד שפרסה נדה קודם (שתתבעל) [שתיבעל] (ע"פ רמב"ם איסו"ב פכ"ב הל' א' ע"ש) כאשר בארנו בהלכות נדה (סוף ל"ת קי"א), ולא נחשדו ישראל על משכב זכור ועל הבהמה לפיכך אין אסור להתייחד עמהן ואף על פי כן גדולי החכמים היו מחמירין על עצמן ומרחיקין הבהמה כדי שלא יתייחדו עמה (ע"פ רמב"ם שם הל' ב'). וכתב רבינו משה (שם) שאיסור ייחוד עריות מפי הקבלה, אמנם רמזוה על המקרא בפרק בתרא דקידושין (פ' ב') ובפרק אין מעמידין (ע"ז ל"ו ב') אמר בפיר[ו]ש ייחוד דאורייתא הוא.
כשאירע מעשה אמנון ותמר גזר דוד ובית (הדין) [דינו] על ייחוד פנוייה (רמב"ם איסו"ב פכ"ב הל' ג'), ואחר כך גזרו חשמונים על ביאת גויה אף בצנעא ואחר כך גזרו שמאי והלל על יחוד גויה, נמצא כל המתייחד עם האשה שאסור להתייחד עמה בין ישראלית בין גויה מכין אותו מכת מרדות חוץ מאשת איש שאף על פי שאסור להתייחד עמה אם נתייחד עמה אין לוקין שלא להוציא לעז על בניה שהם ממזרים (ע"פ רמב"ם שם ע"ש) כדאיתא בפרק בתרא דקידושין (פ"א א') ושם עיקרי הלכות ייחוד.
